Ktouboth
Daf 67a
משנה: אָֽמְרָה אֵי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא יְכוֹלִים הַיּוֹרְשִׁין לוֹמַר לָהּ אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ יֵשׁ לָךְ מִזוֹנוֹת וְאִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ אֵין לָךְ מְזוֹנוֹת. אִם הָֽיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יִלָדִים נוֹתְנִים לָהּ מְזוֹנוֹת וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ.
Traduction
Si, au contraire, elle veut rester dans sa famille, les héritiers peuvent lui dire: ''Nous te nourrirons si tu restes chez nous; mais nous ne te nourrirons pas si tu n’est pas chez nous''. Si elle allègue un motif moral, en disant qu’elle est jeune et qu’elle ne veut pas rester avec des jeunes gens, les héritiers sont obligés de la nourrir dans sa famille.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אם את אצלינו יש לך מזונות. שברכת הבית מרובה כשיש הרבה בני אדם עוזרין זה את זה ומשתכרין ומזל דרבים עדיף:
ואם אין את אצלינו אין לך מזונו'. כי אם לפי ברכת הבית:
משנה: כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעֲלָהּ גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁיֵּשׁ בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁתַּעֲשֶׂה טוֹבָה כְּנֶגֶד כְּתוּבָּתָהּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעֲלָהּ גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. מֵתָה יוֹרְשֶׁיהָ מוֹכְרִין כְּתוּבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים.
Traduction
Tant que la veuve reste dans sa famille (544)Et que les héritiers lui donnent sa nourriture, ajoute Rashi, il n’y a pas de prescription pour le douaire (dû); si elle reste dans la maison de son mari, il y a prescription au bout de 25 ans; car, dans ce long espace de temps, elle a dû profiter des héritiers (545)Ou faire profiter ses amis et voisins pour le montant du douaire. C’est ce que R. Meir a dit au nom de R. Simon b. Gamliel. Les autres sages disent au contraire: Tant qu’elle est dans la maison de son mari, il n’y a pas de prescription pour le douaire (546)Car, dit Rashi, on ne peut pas conclure de son long silence qu'elle y ait renoncé, puisque le silence s'explique par les égards qu'elle a pu avoir envers les héritiers qui l'ont bien traitée; mais si elle est dans sa famille, il y a prescription au bout de 25 ans (547)On peut conclure de son long silence qu'elle y a renoncé. Si elle est morte, le douaire sera rappelé par les héritiers jusqu’à 25 ans (548)Donc, dit Rashi, ces héritiers doivent protester avant ce terme pour ne pas perdre leur droit sur cet acte.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל זמן שהיא בבית אביה. והיורשים נתנו לה מזונותיה שם:
גובה כתובתה. כשתרצה:
שתעשה טובה. מנכסי יתומים נותנת לחם ומלח לשכנותיה כדי כתובתה:
וחכמים אומרים. לא הוזכרו כ''ה שנה להפסידה כתובתה בשביל הטובה שתעשה מנכסי היתומים אלא לענין המחיל' הוזכרו דהואיל ושתקה ולא תבעה כל השנים הללו מחלה הילכך כל זמן שהיא בבית בעלה אין שתיקתה מחילה מפני שמכבדין אותה היא בושה לתבוע כתובתה אבל בבית אביה מששתקה כ''ה שנים מחילה היא:
מזכירין. כלו' צריכין למחות על כתובתה בתוך כ''ה שנים והלכה כחכמים:
הלכה: אָֽמְרָה אֵי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא כול'. אִם הָֽיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים. מִשּׁוּם שֵׁם רַע.
Traduction
Voir (12,5)
Pnei Moshe non traduit
גמ' משום שם רע. שלא יצא עליהן שם רע כשיהו בבית אחד:
רִבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא. רִיגְלוֹי דְבַר נַשׁ אִינּוּן מוֹבְלִין יָתֵיהּ כָּל הֶן דְּמִתְבְּעֵי. כְּתִיב וַיֹּאמֶר י֨י מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמוֹת גִּלְעַד. וְיָמוֹת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לֹא תַמָּן. אֱלִיחוֹרֶף וַאֲחִיָּה תְּרֵין אֵיסֶקְרֵיטוֹרֵי דִשְׁלֹמֹה. חָמָא מַלְאַךְ מוֹתָא מִסְתַּכֵּל בּוֹן וַחֲרוּק בְּשִׁינָּיו. אֲמַר מִילָּה וִיהָבוּן בְּחַלָּלָה. אֲזַל וּנְסַבְּהוֹן מִן תַּמָּן. אֲתָא גָּחִיךְ קָם לֵיהּ קִיבְּלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. הַהִיא שַׁעֲתָא הֲוָות אִחְרוֹק בְּשִׁינּוֹי. וּכְדוֹן אַתְּ גָחִיךְ. אָמַר לֵיהּ. אֲמַר לִי רַחֲמָנָא דִּנְסַב לֶאֱלִיחוֹרֶף נַאֲחִיָּה מִן גַּוא חֲלָלָה. וְאָֽמְרִית. מָאן יְהִיב לִי אִילֵּין לְהוֹן דְּשַׁלְּחִית מִינְסִיבִינִין וִיהַב 67a בְּלִיבָּךְ לְמֵיעֲבַד כֵּן בְּגִין דְּנַעֲבִיד שְׁלִיחוּת. אֲזִל וְאִיטְפַּל בְּהוֹן מִן תַּמָּן. תְּרֵין בְּנוֹי דְּרִבִּי רְאוּבֶן בַּר אִיסְטְרוֹבִילִיָה תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי. חָמָא מַלְאָךְ מוֹתָא מִסְתַּכֵּל בּוֹן וַחֲרִיק בְּשִׁינּוֹי. אֲמַר. נִיגְלִינוֹן לִדְרוֹמָא. שֶׁמָּא שֶׁהַגָּלוּת מְכַפֶּרֶת. אֲזַל וְנַסְתּוּן מִתַּמָּן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ריגלוי דבר נש. הם עריבים עליו ומובלין יתי' למקום שמבקשים שימות שם:
וימת בתוך ביתו. שלא מת שם אלא בביתו והיה צריך להיות שם במקום שנגזר עליו שיפול במלחמה:
איסקריטורי. סופריו ויועציו:
חמא. שלמה מלאך המות מסתכל בהון וחורק בשיניו שכעס על שלא היה יכול למלאות בהן רצונו:
אמר. שלמה מלה ונתנם בחלל באויר העולם ורצונו היה להצילן מידו והלך מלאך המות ולקחום משם שנגזר עליהם שימותו באויר ובא ושחק לנגד שלמה ושאל לו מתחלה היית כועס ועתה שוחק ואמר לו שהקדוש ב''ה ציוה עליהן ליקח אותם מן האויר ואמרתי מי יתן לאלו אל המקום אשר שולחתי לקחת אותם ונתן בלבך לעשות כדי שאוכל לקיים שליחותי והלך שלמה ולקחם משם להטפל בהם. ובבבלי פ' החליל האי עובדא בנוסחא אחרת:
וחריק בשינוי. שלא היה זה מקומן שנגזר עליהם:
ניגלינון לדרומא. לארץ הדרום שהגלות יכפר עליהם שלא ימותו יהלך מלאך המות ולקחם משם:
עֻללָא נְחוּתָה הֲוָה. אִידְמִיךְ תַּמָּן. שָׁרֵי בְּכִי. אָֽמְרִין לֵיהּ. מַה לָךְ בְּכִי. אִין מַסְקוּן לָךְ. אֲמַר לוֹן. וּמָה הֲנָייָה אִית לִי. וַאֲנָא מוֹבַד מַרְגְלִיתִי גַּוא אַרְעָא מְסָאבְתָא. לֹא דָמֵי הַפּוֹלְטָהּ לְחֵיק אִמּוֹ לַפּוֹלְטָהּ בְּחֵיק נָכְרִיָּה. רִבִּי מֵאִיר אִידְמִיךְ לֵיהּ בְּאַסְּייָא. אָֽמְרִין לִבְנֵי אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל דִּי דָא מְשִׁיחְכוֹן דִּידְכוֹן. וְאֲפִילוּ כֵן אֵמַר לוֹן. יְהַבוֹן עַרְסִי עַל גֵּיף יַמָּא. דִּכְתִיב כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶיהָ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
עולא נחותא. ע''ש שהיה רגיל לילך ולירד מא''י לח''ל קרו לי' נחותא:
הוה אידמיך תמן. בא זמנו למות שם בבבל והתחיל לבכות:
אמרין לי'. מה לך בוכה אנחנו מעלין לך להקבר בא''י ואמר להן ומה הנאה יש לי אם אני מאבד המרגלית נשמה שלי בארץ טמאה אינו דומה הפולטה בחיק אמו היא א''י שהיא כאם מפני קדושתה:
באסייא. שהיא ח''ל ואמר אמרין ציוה להם שיאמרו לבני א''י הא משיח שלכם כלומר שישגיחו על רבם שמת בח''ל ולהעלותו לקברו בא''י ועם כל זה ציוה להם שאפילו בעוד ארונו באסייא שיתנוהו על חוף הים לפי שא''י מיוסדת על הימים וחוף הים בכל מקום יש לו איזה צד שייכות לא''י ומביא ראיה מן המקרא דכתיב על ימים יסדה שהיא א''י ומיוסד' על הימים כדמסיק שבעה ימים הן שהם סובבים לא''י:
שִׁבְעָה יַמִּים סוֹבְבִין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. יַמָּא רַבָּא. יַמָּא דְטִיבֵּרִיָא. יַמָּא דְכוכבו. יַמָּא דְמִילְחָא יַמָּא דְחִילָתָא. יַמָּא דְשִׁילְחָת. יַמָּא דְאַיפַּמֵּייָא. וְהָא אִיכָּא יַמָּא דְחָמְץ. דִּיֹּקְלֵיטִיָּנוּס הִקְוָוה נְהוֹרוֹת וַעֲשָׂאוֹ. כְּתִיב וְנִּשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְּשִׁימוֹן. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא. כָּל מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה לְהַר הַיְשִׁימוֹן וְרָאָה כְמִין כְּבָרָה קְטָנָה בְּיַם טִיבֵּרִיָא זוֹ הִיא בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מָרָה. שַׁעֲרִנְהוּ רַבָּנִן וְהָא הִיא מְכוּוָּנָא כָּל קֳבֵל תַּרְעָא מְצִיעִיָּא דִכְנִישְׁתָּא עֲתִיקְתָא דְּים דוטגין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
והאי ימא דחמץ. למה לא נחשב משום דלאו ים הוא אלא דוקליטיאנוס המלך עשאו מקיבון נהרו':
כמין כברה. סלע עגול ועשוי ככברה. ובבבלי פ' ב''מ אומר העולה להר הכרמל:
שערינהו. חכמים לבארה של מרים שהיא בים טבריא ומכוונת כנגד שער האמצעי של בה''כ ישנה בעיר סרוגנין בא''י:
דִּבְרִבִּי בַּר קִירִיָּא וְרִבִּי לָֽעְזָר הֲוֹון מְטַייְלִין בְּאִיסְטַרִין. רָאוּ אֲרוֹנוֹת שֶׁהֵן בָּאִין מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי בַּר קִירִיָּא לְרִבִּי לָֽעְזָר. מַה הוֹעִילוּ אֵילּוּ. אֲנִי קוֹרֵא עֲלֵיהֶם וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה בְּחַיֵּיכְם. וַתָּבוֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי בְּמִיתַתְכֶם. אָמַר לֵיהּ. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ נוֹטְלִין גּוּשׁ עָפָר וּמַנִּיחִין עַל אֲרוֹנָן. דִּכְתִיב וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
רבה בר קריא כו'. היו מטיילין ברחוב וראו ארונות שהן באו' מח''ל לח''י:
מה הועילו אילו. שציוו להוליך אותם אחר פטירתם לכאן והיה מכיר לאלו שהיה בידם לעלו' בחייהם ולא עלו ולפיכך אמר קורא אני עליהן נחלתי וגו':
כיון שמגיעין לארץ הן נוטלין גוש עפר מן הארץ ומניחין על ארונן ומיכפר עליהן על מיתת ח''ל כדכתיב וכפר אדמתו של א''י על עמו:
Ktouboth
Daf 67b
משנה: שְׁנֵי דַייָנֵי גְזֵילוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלֵם אַדְמוֹן וְחָנָן בֶּן אַבְשָׁלוֹם. חָנָן אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה. מִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תוֹבַעַת מְזוֹנוֹת חָנָן אָמַר תִּישָּׁבַע בַּסּוֹף וְלֹא תִישָּׁבַע בַּתְּחִילָּה. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְדוֹלִים וְאָֽמרוּ תִּישָׁבַע בַּתְּחִילָּה וּבַסּוֹף. אָמַר רִבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶן. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי יָפֶה אָמַר חָנָן לֹא תִישָׁבַע אֶלָּא לַבְּסוֹף.
Traduction
Il y avait à Jérusalem deux juges criminels (célèbres), Admon et Hanan b. Abisalom. On a de Hanan 2 sentences, et d’Admon 7. Si un individu émigre dans une province d’outre-mer et que sa femme réclame la nourriture, Hanan dit qu’elle devra l’obtenir sans serment préalable; elle est seulement tenue de prêter serment qu’elle ne possède rien des biens de son mari, lorsqu’on apprend qu’il est mort, et qu’à la suite de ce décès elle réclame le douaire. Mais les fils des grands-prêtres disent qu’elle doit prêter serment de suite (551)Pour être nourrie, et plus tard (552)Pour avoir le douaire. R. Dossa b. Horkinos adopte leur opinion; tandis que R. Yohanan b. Zacaï, adoptant l’avis de Hanan, dit qu’il suffit de lui faire prêter serment après le décès du mari.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שני דייני גזילות. כדמפרש בגמ' שהיו ממונין על הגזל ולקנוס עליהן קנסות:
שני דברים. שאין חכמים מודים לו:
תשבע בסוף. כשישמעו בו שמת ותבא לגבות כתובתה תשבע שלא עכבה בידה משל בעלה כלום:
ולא תשבע בתחילה. בשעת גביית מזונות והרמב''ם פירש תשבע בסוף כשיבא בעלה ויכחישנה ויאמר הנחתי לך מזונו' תשבע שלא הניח לה כלום:
יפה אמר תנן. והלכה כמותו ודוקא אחר ג' חדשים ליציאת הבעל פוסקין מזונות לאשה אם תבעה מזונות אבל קודם זמן זה לא שחזקה אין אדם מניח ביתו ריקן ויוצא:
הלכה: כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ כול'. בְּטוֹבָה שֶׁעָשׂוּ לָהּ שֶׁנֶּחְלְטוּ נִיכְסֶיהָ בְחַיֵּי בַעֲלָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָֽחְלָה כְתוּבָּיָהּ. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי לָא. 67b מִסְתַּבְּרָה בְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָה כְּתוּבָּה. אֲבָל בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָה כְּתוּבָּה גּוֹבָה לְעוֹלָם. אָמַר לֵהּ. דְּרוּבָּה אָתָא מֵימַר לָךְ. אֲפִילוּ אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָה כְּתוּבָּה אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. מִילְתָא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר אָֽמְרָה. בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה לְעוֹלָם. לֹא אָמַר אֶלָּא בַּעַל חוֹב. אֲבָל אִשָּׁה אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. לֹא מִסְתַּבְּרָה אֶלָּא בְאִשָּׁה שֶׁאֵין לָה מְזוֹנוֹת. אֲבָל בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָה מְזוֹנוֹת אֲנִי אוֹמֵר. מִפְּנֵי מְזוֹנוֹתֶיהָ לֹא תָֽבְעָה.
Traduction
''Si elle allègue le motif moral qu’elle est jeune et ne veut pas rester avec des jeunes gens'', est-il dit (§ 4); c.-à-d. pour échapper au soupçon d’inconduite, elle peut rester dans sa famille, sans préjudice. En disant qu’ ''elle a dû profiter'', la Mishna entend le profit qu’a eu la veuve, de la part des héritiers, en restant maîtresse participante, sur les biens du défunt, comme du vivant de son mari, pendant 25 ans; après quoi, elle renonce au douaire (en raison du profit obtenu). R. Hiya b. Ashé demanda au nom de R. Hiya devant Rabbi: ne semble-t-il pas que la renonciation au douaire a lieu au bout de 25 ans de la part d’une femme qui n’a pas un contrat de mariage (c’est par seule mesure rabbinique qu’elle y a droit); mais la femme munie d’un contrat doit toujours pouvoir réclamer le douaire (car si elle y avait renoncé, elle eût restitué le contrat)? -Non, dit Rabbi, on a voulu au contraire faire entendre une extension de règle, à savoir que même une femme munie d’un contrat peut se trouver déchue du droit de réclamer au bout de 25 ans. Cet avis est confirmé par celui de R. Eléazar, qui dit: un créancier peut toujours réclamer sa dette; or, la durée à l’infini est dite seulement du créancier, non de la femme, dont le droit de réclamation prend fin après 25 ans (malgré son contrat). R. Abin dit: il y a lieu de croire que le droit de réclamer ne va pas au-delà pour la femme qui ne reçoit pas les frais de nourriture par les héritiers; mais pour celle qui est nourrie par eux, on peut observer que ce fait l’a détournée jusque-là de réclamer le douaire (sans y renoncer).
Pnei Moshe non traduit
גמ' בטובה שעשו לה שנשלטה נכסיה כחיי בעלה. כלומר הא דקתני שתעשה טובה היינו כפי הטובה שעשו לה נשלטת בנכסים כמו בחיי בעלה והיתה נושאת ונותנת לכל מי שתרצה ויש בטובה זו עד כ''ה שנים כנגד כתובתה:
מחלה כתובתה. כלומר כנגד הטובה מחלה כתובתה ולדברי חכמים לאו בטובה תליא מילתא אלא במחילה לחוד ודוקא בבית אביה כדפרישית במתני'. א''נ האי עד כ''ה שנים מחלה כתובתה אדברי חכמים קאי דאמרי במחילה תליא מילתא וכל זמן שהיא בבית אביה:
לא מסתברא. הא דקאמרי חכמים דבכ''ה שנים מוחלת כתובתה. אם דוקא באשה שאין לה שטר כתובה אלא מתקנת חכמים היא גובה אבל אם יש לה שטר כתובה תהא גובה לעולם דאמרינן אלו מחלתה היתה מוסרת להן שטר הכתובה:
א''ל דרובה אתא מימר לך. לא היא אלא רבותא קאמרינן אפי' אשה שיש לה שטר כתובה שייך בה שפיר מחילה בכ''ה שנים:
מילתא דר' אלעזר אמרה. כלומר ממילתא דר' אלעזר שמעינן נמי דאפילו יש לה שטר כתובה נמי מחלה דאמר רבי אלעזר בעל חוב גובה לעולם דלא שייך ביה מחילה ולא אמר אלא בעל חוב אבל וכו' כלומר וב''ח ע''כ בדנקיט שטרא בידי' דאי לאו הכי במאי גובה ואפ''ה קאמר אבל אשה אינה גובה אלא עד כ''ה שנה ש''מ אפי' בשיש לה שטר כתובה מיירי:
אני אומר מפני מזונותיה. שזנין אותה והיא בושה מהן לא תבעה:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. סוֹף דָּבָר עַד שֶׁתִּתְבַּע. אֲפִילוּ כֵן הִזְכִּירָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מֵתָה יוֹרְשֶׁיהָ מַזְכִּירִין כְּתוּבָּתָהּ עַד כ''ה שָׁנָה. דְּרוֹבָה אָתָא מֵימַר לָךְ. אֲפִילוּ עָשָׂת כ''ה שָׁנִים חָסֵר יוֹם אֶחָד וְלֹא תָֽבְעָה וְאַחַר כָּךְ תָּֽבְעָה נוֹתְנִין לָהּ עוֹד כ''ה שָׁנָה.
Traduction
R. Yossé b. R. Aboun est d’un avis contraire; car, en réalité, elle n’avait pas besoin de réclamer le douaire; il lui suffisait de le rappeler, comme le dit notre Mishna: ''Si elle est morte, le douaire sera rappelé par les héritiers jusqu’à 25 ans''. Or, on vient nous apprendre là une extension de droit pour la femme: si durant 25 ans moins un jour elle s’est contentée de tirer profit des biens, sans réclamer le douaire, et qu’au dernier jour elle le réclame, on lui accorde un nouveau délai de 25 ans.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי בר בון. פליג דסוף דבר עד שתתבע אפי' כן הזכירה וכו' כלומר דהא לא היתה צריכה לתבוע מהן דבהזכרה לחוד סגי כדתנן בסיפא מזכירין כתובתה ואפי' יש לה מזונות היה לה להזכיר אם לא רצתה לתבוע אלא לעולם אמרינן מחלה כתובתה:
עד כ''ה שנה דרובא אתא מימר לך. כלו' דמדייק הא דקתני עד כ''ה שנה ולא קאמר מזכירין בתוך כ''ה שנה אלא רבותא קמ''ל אפי' עשתה וכו' נותנין לה עוד כ''ה שנה מיום התביעה ולהכי קתני עד כ''ה שנה:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם. אֲבַל כְּתוּבַּת אֶלֶף דֵּינָר גּוֹבָה לְעוֹלָם. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כְתוּבָּתָהּ שֶׁלְּאֶלֶף דֵּינָר אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא עַד כ''ה שָׁנָה. וָאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּהִילֵּין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִית. וּבַעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית. וּכְתוּבַּת אִשָּׁה בְּזִיבּוֹרִית. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יִרְמְיָה. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מְנָה מָאתַיִם. אֲבַל כְּתוּבָּה שֶׁלְּאֶלֶף דֵּינָר גּוֹבָה בְּבֵינוֹנִית. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאֲפִילוּ כְתוּבָּתָהּ אֶלֶף דֵּינָר אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא מִן הַזִּיבּוֹרִית. וָאַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי יִרְמְיָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו. כָּתַב לְאִשְׁתּוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אִיבֵּד כְּתוּבָּתָהּ. דְּרַב אָמַר. בִּמְזַכֶּה עַל יָדֶיהָ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. בִּמְחַלֵּק לְפָנֶיהָ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. מִקּוּלֵּי כְתוּבָּה שָׁנוּ. אָמַר רִבִּי בָּא. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא סוֹף דָּבָר כְתוּבַּת מְנָה מָאתַיִם אֶלָּא אֲפִילוּ כְתוּבָּתָהּ אֶלֶף דֵּינָר. מִקּוּלֵּי כְתוּבָּה שָׁנוּ.
Traduction
R. Simon dit au nom de R. Josué b. Lévi: le droit de réclamer le douaire cesse après 25 ans, lorsqu’il s’agit de celui de cent ou 200 zouz (ordinaire); mais pour le supplément, et si le contrat porte p. ex. un douaire de mille dinars, la femme pourra toujours le réclamer (sans prescription). R. Abahou vient dire au nom de R. Yohanan que même un douaire de mille dinars ne pourra plus être réclamé après le délai de 25 ans. La présente discussion est conforme à celle qui a été exprimée ailleurs, au sujet de cette Mishna (549)(Gitin 5, 1): Pour payer les dommages causés, on estimera d’après les meilleurs biens; les créances seront réglées à l’aide des valeurs moyennes; enfin, le douaire de la femme le sera à l’aide des moindres valeurs. Sur quoi R. Jérémie ajoute: c’est vrai seulement pour le douaire ordinaire de 100 ou 200 zouz; mais lorsqu’il s’agit d’un douaire élevé, p. ex. de mille dinars, il sera payable sur les valeurs moyennes. R. Yossé au contraire dit que n’importe quel douaire, fut-il de mille dinars, sera payé à l’aide des moindres valeurs. Donc, ce dernier avis de R. Yossé est conforme à celui de R. Yohanan (ci-dessus), et celui de R. Jérémie à celui de R. Josué b. Levi. – (550)Suit une phrase traduite en (Pea 3, 9)
Pnei Moshe non traduit
לא שנו אלא כתובת מנה ומאתים. הוא דמחלה אם לא תבעה עד כ''ה שנה אבל התוספת יש לה דלאו ככתובה היא:
אפי' כתובתה של אלף דינר אינה גובה. דתוספת כתובה ככתובה:
ואתייא דר' יוסי כר' יוחנן. דס''ל בכל הדינים תוספת כתובה ככתובה דמקולי כתובה שנו:
דתנינן תמן. כלומר וכן הא דשנינו בפ''ג דפאה הכותב נכסיו שכ''מ שכתב נכסיו לבניו וכתב לאשתו בין הבנים קרקע כל שהוא ושמעה איהי ושתקה איבדה כתובתה ופליגי התם רב ושמואל דרב אמר במזכה על ידיה לבנים והיא שתקה ולפיכך איבדה:
ושמואל אמר. אפי' במחלק לפני' ושתקה כדמפרש ר' יוסי ב''ח טעמא דמקולי כתובה שנו כאן:
טעמא. לטעמיה דר' יוסי ב''ח דאמר משום מקולי כתובה הוא לא שנא כתובת מנה ומאתים ול''ש התוספת הכל איבדה דמקולי כתובה שנו והיינו נמי כהאי פלוגתא דלעיל:
סליק פירקא בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source